תפריט
דיכאון (הפרעת דיכאון מג'ורי) היא מחלה רפואית שכיחה וקשה המשפיעה לרעה על הרגשתך, צורת החשיבה והתנהגותך. למרבה המזל, זה גם בר טיפול. דיכאון גורם לתחושות של עצב ו/או אובדן עניין בפעילויות שנהניתם פעם. זה יכול להוביל למגוון של בעיות רגשיות ופיזיות ויכול להפחית את יכולתך לתפקד בעבודה ובבית.
תסמיני דיכאון יכולים להשתנות בין קל לחמור ויכולים לכלול:
התסמינים חייבים להימשך לפחות שבועיים וחייבים לייצג שינוי ברמת התפקוד הקודמת שלך לאבחון של דיכאון.
כמו כן, מצבים רפואיים (למשל, בעיות בבלוטת התריס, גידול במוח או מחסור בוויטמין) יכולים לחקות תסמינים דומים ולכן חשוב לשלול סיבות רפואיות כלליות.
דיכאון משפיע על אחד מכל 15 מבוגרים (6.7%) בכל שנה נתונה. ואחד מכל שישה אנשים (16.6%) יחווה דיכאון בשלב כלשהו בחייו.
דיכאון יכול להופיע בכל עת, אך בממוצע, מופיע לראשונה במהלך שנות העשרה המאוחרות עד אמצע שנות ה-20.
נשים נוטות יותר מגברים לחוות דיכאון. כמה מחקרים מראים ששליש מהנשים יחוו אפיזודה דיכאונית רצינית במהלך חייהן. ישנה רמה גבוהה של תורשה (כ-40%) כאשר קרובי משפחה מדרגה ראשונה (הורים/ילדים/אחים) סובלים מדיכאון.
מוות של אדם אהוב, אובדן עבודה או סיום מערכת יחסים הם חוויות שקשה לסבול לאדם. זה נורמלי שתחושות של עצב או אבל יתפתחו בתגובה למצבים כאלה. אלה שחווים אובדן לעתים קרובות עשויים לתאר את עצמם כ"מדוכאים".
אבל להיות עצוב זה לא אותו דבר כמו דיכאון. תהליך האבל הוא טבעי וייחודי לכל אדם וחולק חלק מאותן תכונות של דיכאון. גם אבל וגם דיכאון עשויים לכלול עצב עז ונסיגה מפעילויות רגילות. הם גם שונים במובנים חשובים:
אבל ודיכאון יכולים להתקיים במקביל עבור אנשים מסוימים, מוות של אדם אהוב, אובדן עבודה או קורבן של תקיפה פיזית או אסון גדול עלולים להוביל לדיכאון. כאשר אבל ודיכאון מתרחשים במקביל, האבל חמור יותר ונמשך זמן רב יותר מאשר אבל ללא דיכאון.
ההבחנה בין אבל ודיכאון חשובה ויכולה לסייע לאנשים לקבל את העזרה, התמיכה או הטיפול שהם צריכים.
גורמי סיכון לדיכאון
דיכאון יכול להשפיע על כל אחד – אפילו אדם שנראה שחי בנסיבות אידיאליות יחסית.
דיכאון הוא בין ההפרעות הנפשיות הניתנות לטיפול. בין 80% ל-90% אחוז מהאנשים עם דיכאון מגיבים בסופו של דבר טוב לטיפול. כמעט כל החולים מקבלים הקלה מסוימת מהתסמינים שלהם.
לפני אבחון או טיפול, איש מקצוע בתחום הבריאות צריך לערוך הערכה אבחנתית יסודית, כולל ראיון ובדיקה גופנית. במקרים מסוימים, בדיקת דם עשויה להיעשות כדי לוודא שהמצב אינו נובע ממצב רפואי כמו בעיה בבלוטת התריס או מחסור בוויטמין (היפוך הגורם הרפואי יקל על התסמינים דמויי הדיכאון). ההערכה תזהה תסמינים ספציפיים ותחקור היסטוריה רפואית ומשפחתית וכן גורמים תרבותיים וסביבתיים במטרה להגיע לאבחון ולתכנן דרך פעולה.
כימיה של המוח עשויה לתרום לדיכאון של אדם ועשויה להשפיע על הטיפול בהם. מסיבה זו, תרופות נוגדות דיכאון עשויות להירשם כדי לעזור לשנות את הכימיה של המוח. תרופות אלו אינן תרופות הרגעה, "עליות" או תרופות הרגעה. הם לא יוצרים הרגלים. בדרך כלל לתרופות נוגדות דיכאון אין השפעה מעוררת על אנשים שאינם חווים דיכאון.
תרופות נוגדות דיכאון עשויות לייצר שיפור מסוים במהלך השבוע או השבועיים הראשונים לשימוש, אך ייתכן שלא ניתן לראות את מלוא היתרונות במשך חודשיים עד שלושה חודשים. אם מטופל חש שיפור מועט או ללא שיפור לאחר מספר שבועות, הפסיכיאטר שלו יכול לשנות את מינון התרופה או להוסיף או להחליף תרופה אחרת נגד דיכאון. במצבים מסוימים תרופות פסיכוטרופיות אחרות עשויות להועיל. חשוב ליידע את הרופא שלך אם תרופה לא עובדת או אם אתה חווה תופעות לוואי.
פסיכיאטרים ממליצים בדרך כלל לחולים להמשיך לקחת תרופות במשך שישה חודשים או יותר לאחר שיפור התסמינים. ניתן להציע טיפול תחזוקה לטווח ארוך יותר כדי להפחית את הסיכון לאפיזודות עתידיות עבור אנשים מסוימים בסיכון גבוה.
פסיכותרפיה, או "טיפול בשיחות", משמשת לעתים לבד לטיפול בדיכאון קל; עבור דיכאון בינוני עד חמור, פסיכותרפיה משמשת לעתים קרובות יחד עם תרופות נוגדות דיכאון. טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) נמצא יעיל בטיפול בדיכאון. CBT הוא סוג של טיפול המתמקד בפתרון הבעיות בהווה. CBT עוזר לאדם לזהות חשיבה מעוותת/שלילית במטרה לשנות מחשבות והתנהגויות כדי להגיב לאתגרים בצורה חיובית יותר.
פסיכותרפיה עשויה לכלול רק את הפרט, אך היא יכולה לכלול אחרים. לדוגמה, טיפול משפחתי או זוגי יכול לעזור לטפל בבעיות בתוך מערכות היחסים הקרובות הללו. טיפול קבוצתי מפגיש אנשים עם מחלות דומות בסביבה תומכת, ויכול לסייע למשתתף ללמוד כיצד אחרים מתמודדים במצבים דומים.
בהתאם לחומרת הדיכאון, הטיפול יכול להימשך מספר שבועות או הרבה יותר. במקרים רבים, ניתן לבצע שיפור משמעותי ב-10 עד 15 מפגשים.
ECT הוא טיפול רפואי שנשמר לרוב לחולים עם דיכאון חמור שלא הגיבו לטיפולים אחרים. זה כרוך בגירוי חשמלי קצר של המוח בזמן שהמטופל נמצא בהרדמה. מטופל בדרך כלל מקבל ECT פעמיים עד שלוש פעמים בשבוע בסך של שישה עד 12 טיפולים. זה מנוהל בדרך כלל על ידי צוות של אנשי מקצוע רפואיים מיומנים הכוללים פסיכיאטר, רופא מרדים ואחות או עוזרת רופא. נעשה שימוש ב-ECT מאז שנות ה-40, ושנים רבות של מחקר הובילו לשיפורים גדולים ולהכרה ביעילותו כטיפול מיינסטרים ולא כטיפול "המוצא האחרון".
ישנם מספר דברים שאנשים יכולים לעשות כדי לעזור להפחית את הסימפטומים של דיכאון. עבור אנשים רבים, פעילות גופנית סדירה מסייעת ביצירת תחושה חיובית ומשפרת את מצב הרוח. שינה איכותית מספקת על בסיס קבוע, אכילת תזונה בריאה והימנעות מאלכוהול (חומר מדכא) יכולים גם הם לסייע בהפחתת תסמיני הדיכאון.
דיכאון הוא מחלה אמיתית ועזרה זמינה. עם אבחון וטיפול נכונים, הרוב המכריע של האנשים הסובלים מדיכאון יתגברו עליו. אם אתם חווים תסמינים של דיכאון, צעד ראשון הוא לפנות לרופא המשפחה או לפסיכיאטר. דברו על החששות שלכם ובקשו הערכה יסודית. זו התחלה לתת מענה לצרכי בריאות הנפש שלך.
PMDD נוסף למדריך האבחוני והסטטיסטי להפרעות נפשיות (DSM-5) בשנת 2013. לאישה עם PMDD יש תסמינים חמורים של דיכאון, עצבנות ומתח כשבוע לפני תחילת הווסת.
תסמינים נפוצים כוללים שינויים במצב הרוח, עצבנות או כעס, מצב רוח מדוכא וחרדה או מתח ניכרים. תסמינים אחרים עשויים לכלול ירידה בעניין בפעילויות רגילות, קשיי ריכוז, חוסר אנרגיה או עייפות קלה, שינויים בתיאבון עם תשוקות ספציפיות לאוכל, בעיות שינה או שינה מרובה מדי, או תחושה של מוצף או חוסר שליטה. תסמינים פיזיים עשויים לכלול רגישות או נפיחות בחזה, כאבי פרקים או שרירים, תחושת "נפיחות" או עלייה במשקל.
תסמינים אלו מתחילים שבוע עד 10 ימים לפני תחילת הווסת ומשתפרים או מפסיקים עם תחילת הווסת. התסמינים מובילים למצוקה משמעותית ולבעיות בתפקוד סדיר או אינטראקציות חברתיות.
לצורך אבחנה של PMDD, התסמינים חייבים להופיע ברוב המחזורים החודשיים במהלך השנה האחרונה וחייבים להיות בעלי השפעה שלילית על העבודה או התפקוד החברתי. הפרעה דיספורית קדם-וסתית משפיעה על בין 1.8% ל-5.8% מהנשים במחזור מדי שנה.
ניתן לטפל ב-PMDD באמצעות תרופות נוגדות דיכאון, גלולות למניעת הריון או תוספי תזונה. שינויים בתזונה ובאורח החיים, כגון הפחתת קפאין ואלכוהול, שינה מספקת ופעילות גופנית, ותרגול טכניקות הרפיה, יכולים לעזור.
תסמונת קדם וסתית (PMS) דומה ל-PMDD בכך שהתסמינים מתרחשים שבעה עד 10 ימים לפני תחילת המחזור של האישה. עם זאת, PMS כולל פחות ופחות תסמינים חמורים מאשר PMDD.
הפרעה בוויסות מצב הרוח הוא מצב המתרחש בילדים ובני נוער בגילאי 6 עד 18. הוא כרוך בעצבנות כרונית וחמורה הגורמת להתפרצויות קשות ותכופות. התפרצויות המזג יכולות להיות מילוליות או יכולות להיות כרוכות בהתנהגות כגון תוקפנות פיזית כלפי אנשים או רכוש. התפרצויות אלו אינן מהוות פרופורציה למצב ואינן עולות בקנה אחד עם גיל ההתפתחות של הילד. הם חייבים להתרחש לעתים קרובות (שלוש פעמים או יותר בשבוע בממוצע) ובדרך כלל בתגובה לתסכול. בין ההתפרצויות, מצב הרוח של הילד עצבני או כועס מתמשך רוב היום, כמעט כל יום. מצב רוח זה מורגש על ידי אחרים, כגון הורים, מורים ועמיתים.
על מנת שתתבצע אבחנה של הפרעה משבשת בוויסות מצב הרוח, התסמינים חייבים להיות נוכחים במשך שנה לפחות בשתי מסגרות לפחות (כגון בבית, בבית הספר, עם בני גילו) והמצב חייב להתחיל לפני גיל 10. מפריע הפרעה בוויסות מצב הרוח שכיחה הרבה יותר אצל גברים מאשר אצל נשים. זה עלול להתרחש יחד עם הפרעות אחרות, כולל דיכאון מז'ורי, הפרעות קשב וריכוז/היפראקטיביות, חרדה והפרעות התנהגות.
הפרעה משבשת בוויסות מצב הרוח יכולה להיות בעלת השפעה משמעותית על יכולת התפקוד של הילד והשפעה משמעותית על המשפחה. עצבנות כרונית, קשה והתפרצויות מזג עלולים לשבש את חיי המשפחה, להקשות על הילד/הנוער ליצור או לשמור על חברויות ולגרום לקשיים בבית הספר.
הטיפול כולל בדרך כלל פסיכותרפיה (טיפול קוגניטיבי התנהגותי) ו/או תרופות.
לאדם עם הפרעה מתמשכת (שנקראה בעבר הפרעה דיסתימית) יש מצב רוח מדוכא במשך רוב שעות היום, במשך יותר ימים מאשר לא, במשך שנתיים לפחות. אצל ילדים ובני נוער מצב הרוח יכול להיות עצבני או מדוכא, וחייב להימשך לפחות שנה אחת.
בנוסף למצב רוח מדוכא, התסמינים כוללים:
הפרעה מתמשכת מתחילה לעתים קרובות בילדות, בגיל ההתבגרות או בבגרות המוקדמת ומשפיעה על כ-0.5% מהמבוגרים בארצות הברית מדי שנה. אנשים עם הפרעת דיכאון מתמשכת מתארים לעתים קרובות את מצב הרוח שלהם כעצוב או "במזבלה". מכיוון שתסמינים אלו הפכו לחלק מהחוויה היומיומית של האדם, הם עשויים שלא לבקש עזרה, רק בהנחה ש"תמיד הייתי ככה."
התסמינים גורמים למצוקה או קושי משמעותי בעבודה, בפעילויות חברתיות או בתחומי תפקוד חשובים אחרים. בעוד שההשפעה של הפרעת דיכאון מתמשכת על עבודה, מערכות יחסים וחיי היום-יום יכולה להשתנות במידה רבה, ההשפעות שלה יכולות להיות גדולות או גדולות מאלה של הפרעת דיכאון מג'ורי.
אפיזודה זו עשויה להקדים את הופעתה של הפרעת דיכאון מתמשכת אך עשויה להופיע גם במהלך (ולהיות מונחת על גבי) אבחנה קודמת של הפרעת דיכאון מתמשכת.